לפני שניגשים לטיפול בכינים – מאבחנים את הבעיה
כמו בתחומים אחרים בחיים, עוד לפני שניגשים לטיפול בכינים נדרשת גם כאן בדיקה שלכם, ההורים. אין ספק שיש לכם סימן זיהוי ראשוני, זה שככל הנראה עורר את חשדכם מלכתחילה, והסימן הזה הוא תנועת הגירוד המתמשכת של הילד, שהרי מבחינת הילדים מדובר בעיקר בבעיה לא נעימה שגורמת להם לגרד באופן אובססיבי את הראש ואת העורף. אם הילד מתגרד, קרבו את מבטכם אל ראשו ובדקו האם אתם רואים כינה או שתיים שמתרוצצות שם. אם כן, אל תמתינו לראות אם הן יתרבו, משום שהן בוודאות יעשו את זה ואפילו מהר מאוד. הכינים הללו יטילו ביצים שיבקעו בתוך שבוע עם כינים חדשות שיטילו גם הן ביצים – וחוזר חלילה. כך, ללא טיפול מהיר ואיכותי, צפוי ראשו של הילד להתמלא בקהילה שלמה ופעילה של כינים טורדניות ומוצצות דם, שיגרמו לגירוד להיעשות גרוע יותר ויותר.
שיטות טיפול בכינים
כל מי שהתמודד לפחות פעם בחייו עם כינים בוודאי מכיר את המסרק הצפוף, שרבים פשוט מכנים בשם "מסרק כינים". ישנם סוגים שונים של מסרקים, מפלסטיק וממתכת, מהם תוכלו לבחור. עם זאת, עוד לפני שאתם ניגשים למלאכת הסירוק שאמורה להוביל לפינוי הכינים מהראש, כדאי שתצטיידו בתכשיר מתאים שיוכל לפגוע בכינים בצורה אנושה. התכשירים השונים משתמשים בחומרים כימיים (מעין חומרי הדברה, אם תרצו) אשר יסייעו לכם בקרב עם הכינים. הקפידו לחפוף היטב את ראשו של הילד, השתמשו בתכשיר על פי ההנחיות, השאירו אותו ככל שנדרש על הראש, ולבסוף שלפו את נשק יום הדין – המסרק – והתחילו לנקות את הראש היטב.
מי יכול להידבק?
כינים אינן בררניות והן יכולות לעבור מראש לראש ללא תנאים מקדימים כמו גיל או מגדר. כל עוד מתבצע מגע ישיר בין ראש נגוע לראש אחר, יכולות הכינים לעבור בשקט ובשלווה ולקונן על הראש החדש. אל תטעו. היגיינה היא חשובה מאוד, אבל היא לא תפטור אתכם מצרת הכינמת, פשוט כי אין כל קשר להיגיינה. ילדים שמשחקים בגן ובאים במגע ישיר, בעיקר בנות ששיערן ארוך יותר ובא יותר במגע עם שיערן של ילדות אחרות, כל אלה מועדים לפורענות. אם כן, ילדים סובלים מהבעיה הזו קצת יותר, בעיקר בגן ובשנים הראשונות בבית הספר, אבל גם תינוקות יכולים להידבק (מהאחים למשל) וישנם גם מבוגרים שעשויים לסבול מהבעיה. כל עוד תזכרו שהבעיה אינה קשורה בכם או בהרגלי הניקיון שלכם, תוכלו להיות רגועים יותר ופשוט להתכונן ולהתמודד היטב עם הופעתן של הכינים אצל הילדים. תוכלו לצמצם את הסיכון על ידי הקפדה שהילדה תסתרק רק במסרק שלה ולא תחלוק עם אחרות, או שהילד לא יחבוש כובע של ילד אחר. מעבר לכך, כל שנותר הוא להיות ערניים ולטפל בכינים בעת הצורך.